ההרגל להשתמש במחקרים אלה לאבחון מצבו של הגוף מעלה את השאלה ההגיונית - באיזו תדירות ניתן לבצע אותם ללא פגיעה בבריאות. כדי לענות עליה, עליך לשקול אותם בזהירות באופן פרטני והשוואה.
כמה פעמים בשנה אתה יכול לעשות צילומי רנטגן
רנטגן הוא הליך מדעי מורכב למדי לחקר רקמות גוף האדם. נכון להיום המדע עדיין לא יצר משהו מושלם יותר להחלפת צילומי רנטגן, אך טכניקה זו שנויה במחלוקת ברובה מבחינת ההשפעות הבריאותיות.
מהותו טמונה בהקלטה על סרט מיוחד (בתחילה, ואז, כמובן, ניתן להמיר הכל לצורה דיגיטלית) של תמונות המתקבלות כתוצאה ממעבר גלי רנטגן בגוף האדם.
הם באמת סוג של קרינה, ולמרות שבצורתה הטבעית היא נוכחת כל הזמן בעולם הסובב אותה (למשל בשמש), במקרה זה המינון היחיד שהוא מקבל בכל תמונה הוא משמעותי.
צילומי רנטגן נמצאים בשימוש נרחב כדי לבדוק את תקינות מערכת השלד (הימצאות שברים, שליטה על היתוך שלהם), ברפואת שיניים, לאבחון של כמה מחלות אף אוזן גרון. ובכלל, זה אינפורמטיבי (בשל מאפייני הגלים), בעיקר לרקמות קשות.
ההשפעה המזיקה של רנטגן מבוססת, באופן גס, על יכולתו להפיל אלקטרונים מגופו של אדם. הגוף מסוגל להתאושש - אך בהדרגה ובכפוף לעומסים לא עזים מדי מסוג זה.
לכן חוות דעתם של מרבית הרופאים אינה חד משמעית - אם צילום רנטגן משפיע על הראש (המוח) ועל עמוד השדרה - אז אין צורך לעשות זאת יותר מפעם אחת בשנה.
אם אנחנו מדברים על תמונות של גפיים (זרועות, רגליים) - תוכלו לצלם עד 5 תמונות בשנה.
רק 5 פעמים תוכלו לבקר בצילום הרנטגן אצל רופא השיניים, ואז בתנאי שהקרינה תופנה רק לשיניים, עם הגנה (סגירה) אין הכרח לדימוי הראש.
אך אם יש צורך בכך, באופן טבעי נכון יותר לחשוף את הגוף ללחצים תכופים מאוד מאשר למשל לאפשר היתוך עצם לא נכון לאחר תאונה.
בנוסף, באיזו תדירות, כמה פעמים בשנה נלקחת צילום רנטגן, האם ניתן לשלב איתו מספר בדיקות בפרק זמן קצר, מושפעת במידה רבה מטכנולוגיות מודרניות - מרפאות רבות מצוידות בציוד החדיש ביותר, שבגללו הרנטגן פולט הרבה פחות נזק ומאופיין על ידי הגבוה ביותר תוכן מידע.
ללא קשר לתדירות היצירה של צילומי רנטגן, לאחר המחקר מומלץ לתמוך בגוף בתזונה מגוונת, לרבות בתזונה, בפרט, אוכלים עשירים בנוגדי חמצון - דגי ים, שיבולת שועל, ענבים (טובים יותר מזנים שחורים ומתוקים), כמו גם אלה הרווחים בדרך כלל להחלמה מהירה. מזונות כמו לחם מלא, אגוזים, חלב.
כמה פעמים בשנה אתה יכול לעשות פלואורוגרפיה
שיטת אבחון זו, למעשה, היא גרסה קלה של הרנטגן, כלומר איתה גם גוף האדם חשוף לקרינה, אך במידה פחותה בהרבה.
מה שמאפשר, ראשית, למקד את אזור המחקר ברקמות רכות, ושנית מהווה איום נמוך יותר באופן משמעותי על הבריאות.
לרוב, באמצעות פלואורוגרפיה, נבדק מצב מערכת הנשימה (הריאות), וחושף את נוכחותם ותכונותיהם, בפרט, של פתולוגיות כגון:
• שחפת;
• דלקת ריאות;
• pleurisy.
אבחנה זו פחות פופולרית למעקב אחר מערכת הלב וכלי הדם.
פלואורוגרפיה היא חובה עבור מקצועות רבים, למשל עבור טבחים, עובדי כרייה, מורים בגני ילדים, לעיתים קרובות לסטודנטים. במילה אחת, לכל אלה שפעילותם כרוכה במגע עם אנשים רבים (או עם משהו המיועד להם) או קשורים לסיכונים בריאותיים מסוימים.
קצב מעבר הפלואורוגרפיה עבורם הוא 1-2 פעמים בשנה וגם במשך 12 חודשים תוצאות המחקר שנערך כאמצעי מניעה עבור כל האנשים נחשבים תקפים ורלוונטיים.
זה מיועד למספר מחלות כרוניות, כמו גם לאנשים בריאים לחלוטין.
כאשר המטופל מסתיים וכמה פעמים בשנה עושה פלואורוגרפיה, האם ניתן להחליפו במחקרים אחרים (למשל, בדיקות מעבדה) - הרופא קובע, לעיתים נזק הפוטנציאלי שלו מוערך נמוך מהיתרונות המעשיים לאבחון בזמן (למשל, עם מחלות דלקתיות במערכת הנשימה).
בכל מקרה, לאחר שלא יהיה מיותר לתמוך בגוף באותה שיטות המצוינות לעיל כמומלצות לאחר צילום רנטגן.
ובדיוק כמו צילומי רנטגן, גם פלואורוגרפיה אינה רצויה לעבור במהלך ההיריון (אך זה לא מטיל על זה איסור בכלל), ובמהלך ההנקה - מאבחון ועד האכלה, צריך לעבור זמן מסוים.
בנוסף, ניתן לדחות פלואורוגרפיה, לדחותה בגלל מצבו החמור של המטופל (למשל, בעיות נשימה).
כמה פעמים בשנה אתה יכול לעשות אולטרסאונד
כיום נראה כי אולטרסאונד היא אחת משיטות האבחון המתפתחות באופן דינמי, הנמצאות בביקוש נרחב על ידי הרפואה למגוון מטרות, בפרט, לפיקוח על המצב:
• איברי מערכת השתן;
• מערכת העיכול;
• תעלות כבד, כיס המרה ודרכי המרה;
• מערכת לב וכלי דם;
• בלוטת התריס;
• טחול;
• בלוטות החלב (מניעה וטיפול בסרטן);
• מערכת רבייה;
• הריון (מקביעת עיתוי ההתעברות להתפתחות העובר וקביעת מינו).
ניתן להמשיך ברשימה של טווחי האולטרה-סאונד למשך זמן רב, אך עדיין חשוב לציין כי הטכניקה מוערכת ביכולת התבוננות בגוף "בתנועה" - התמונה מוצגת בזמן אמת על המסך של מכשיר מיוחד (ואז ניתן לצלם אותה בתמונות).
השיטה עצמה מבוססת על השתקפות של רקמות הגוף האנושי בגלי קולי בתדרים מסוימים (שונים, בפרט, עבור חלק מהאיברים, באזורים שלה).
כיום נוטים המדענים להכיר באולטרסאונד כשיטת אבחון בלתי מזיקה לחלוטין - גלי אולטראסאונד אינם מסוגלים להצטבר בגוף האדם, והחימום הנלווה לרקמות הוא כה קצר טווח, עד שהוא גם אינו יכול בשום דרך לשנות את מצב הגוף באופן שלילי.
כך, השאלה כמה פעמים בשנה תוכלו לבצע סריקת אולטרה-סאונד, סביר לשאול את המומחים המתאימים ותשובת הרופאים תהיה פה אחד - לעיתים קרובות ככל הנדרש לצורך אבחון בזמן ומלא. אל תפחד אפילו ממספר מחקרים כאלה ביום אחד.
יתרה מזאת, להליך זה למעשה אין התוויות נגד, וכי באיזו תדירות אדם כמה פעמים בשנה מבצע סריקת אולטרה-סאונד, אינך צריך לחשוב עליהם, למעט המקרים הייחודיים ביותר האוסרים עליו והכלל הכללי שלמטופל לא צריך להיות מכשיר נזק לעור.
איך וכמה פעמים בשנה ניתן לעשות צילומי רנטגן, פלואורוגרפיה ואולטראסאונד בשילוב זה עם זה
הרפואה המודרנית רואה בכל שלוש שיטות האבחון כמעט שוות ערך, כל אחת מיועדת למטרות שלה ומשלימה חלקית זו לזו (למשל, לפעמים ניתן לתקן בתחילה את הפתולוגיה בגוף באמצעות צילומי רנטגן ולבחון ביתר פירוט באמצעות אולטרסאונד).
באשר לתאימותם, אז הרופאים חולקים אולטראסאונד ופלואורוגרפיה עם צילומי רנטגן. השיטה הראשונה, כאמור, אינה מזיקה ואפשר לשלב אותה מבלי להשפיע על כל שיטות אבחון. שתי השיטות השנייה שנמצאות קרובות מבחינת שיטת הפעולה, אולטרסאונד אינן סותרות, אך אינן רצויות ביותר בשילוב הדדי בפרק זמן קצר אחד (למשל, יום אחד), בנוסף לאותם מקרים בהם יש חשיבות רבה להבהרת מצבו הבריאותי של המטופל והיא דחופה.
כאשר קובעים כמה פעמים בשנה ניתן לבצע פלואורוגרפיה וצילומי רנטגן, אי אפשר לקחת אותם בחשבון במקום אחד לשני, ובהחלט ניתן לומר שלאחר צילומי רנטגן מאולצים תכופות, יש להפחית את תדירות הבדיקות באמצעות פלואורוגרפיה במידת האפשר (ולהיפך).
