אהבה ... במשך מאות ואלפי שנים תחושה זו מרגשת את הלב, נאמרו עליה מיליוני מילים. נראה שהכל כבר צריך להיות ברור ומובן, מה עוד אוכל לומר? אבל לא, ובאותה שנייה ממש מישהו שותק בנשימה עצורה ולא יכול למצוא מילים לבטא את מה שהוא מרגיש. מסתבר שלא הכל כל כך פשוט.
מאיפה האהבה מתחילה? או שהמבט הנתפס פתאום על עצמו גורם לדופק להידרש, או לתחושת הנוכחות של אדם אחר, או אולי האמון במישהו ובאמון? מדוע אהבה מתה? או שהיא פשוט עוזבת אותנו? איך למצוא אהבה? אני חושב ששאלות אלו שאלת את עצמך אי פעם? אבל כל העניין הוא שכל אחד מוצא תשובה רק לעצמו ורק לעצמו.
לאהבה פנים רבות. האם אתה אוהב ממתקים? כן והחתול וסיה? כמובן. מה עם ההורים שלך? מאוד. אתה אוהב אותו? יותר חיים. אני אוהבת, אוהבת, אוהבת ... ואני אוהבת את גשם הקיץ, ואני אוהבת גם גלידה ואדום. אבל איך צריך לאהוב? זה קורה שכשאתה פוגש אדם אתה חושב "אני אוהב או לא?", מכיוון שהכל נראה כל כך פשוט ומאוד מסובך באותו זמן.
למעשה, האהבה הזו נמצאת סביבנו. אנחנו יכולים לחפש אותה כל חייה, אבל היא נמצאת בקרבת מקום. איננו יודעים להכיר אותה בלי לשים לב לפרצוף כה מוכר של האהבה החמקמקה והנחשקת הזו. כשאדם פתוח לאהבה, הוא זורם לתוכו ללא הפרעה, ממלא את הנפש והגוף, רוטט בכל תא, ומעניק לנו את תחושת האושר הרצויה הזו. עכשיו, אם אתה אוהב לרכוב על קרוסלה, אתה רק צריך לטפס עליו ולסתובב לשריקה באוזניים, אתה לא מרגיש עונג? זה לא אושר? וכאן המילה המגדירה היא גם "אהבה".
ושוב עולה השאלה, מדוע כל כך מעט אנשים רואים עצמם מאושרים? אנו חיים, לאחר שאיבדנו את היכולת שניתנה לנו מהטבע להכנס לאהבה מבחוץ. ילד קטן יודע לעשות זאת, כך שבטח הופתעתם לא פעם מצחוק ושמחה של ילדים כנים. וזה הכל מכיוון שהתינוק פתוח לאהבה. אהבה, כך נדמה לי, היא אנרגיית הבריאה, הכוח שנותן חיים, אי אפשר לגעת בה או לראות אותה, אפשר לחוש אותה רק. עד שתכניס את זה לנשמתך, אתה לא מחשיב את עצמך מאושר.
אהבה לאדם אחר היא בעלת אותו אופי. כשאנחנו רואים גבר או אישה שאנחנו אוהבים, אנו פותחים שלא ברצון את מעטה הנפש, ובכך נותנים את ההזדמנות לאהבה להתיישב בה. וחשוב לא לפספס את האנרגיה הזו, להזין כל הזמן ולא לגרש את נפשכם. אהבה לא מתה, היא באמת משאירה אותנו, מחמקת, ולעיתים קרובות אנו עצמנו הופכים לסיבה. אהבה שברירית ועדינה, במיוחד תחת השפעת מוחנו. המחשבות שלנו הן שמטביעות את הנפש, גורמות את האהבה. מתי לתת רסן חופשי לקנאה, גאווה, אנוכיות, אהבה, אין יותר מקום.
אבל, אולי, אחת התחושות הקסומות והחזקות ביותר היא אהבה לילד. אהבה זו מקורה בתוכנו וגדלה עם התינוק, ולידתו ממלאת אותנו עד אפס מקום, דוחקת את כל הרגשות האחרים. כאשר האם לוחצת על גופו של התינוק, כה יקר, חם, כשהוא מריח, כל העולם סביבו מפסיק להתקיים.
ועכשיו תחשבו שלא למדתם שום דבר חדש באמור לעיל, לא גיליתם בעצמכם שום דבר. וללא ספק, אתה תצדק. הרי כולם באים לאהוב בדרכם שלהם, אי אפשר ללמד את זה, לתת המלצות. כל אחד חייב למצוא את התשובות לשאלות שלהם. העיקר לא לפחד מאהבה, אל תסגרו את עצמכם, שימו לב איפה שלא חיפשתם ולא הסתכלתם ולא שמתם לב, מצאו אותו איפה שלא חיפשתם אותה, ועוד יותר קל לדעת שאהבה נמצאת בכל מקום, והיא תמצא אותך ותישאר לנצח!
