דלקת בלוטת התריס (Autoimmune thyroiditis) היא דלקת בבלוטת התריס המובילה להיווצרות נוגדנים ולימפוציטים בגוף המתחילים להתנגש עם תאי בלוטת התריס שלהם, וכתוצאה מכך מות תאי הבלוטה. מחלה זו מאובחנת בקרב אנשים בקבוצת הגיל העמידה (40-50 שנים), אם כי על פי הסטטיסטיקה, בשנים האחרונות, בלוטת התריס מתבטאת לעתים קרובות יותר בקרב צעירים, לעיתים אצל ילדים.
דלקת בלוטת התריס האוטואימונית מחולקת למספר מחלות:
- בלוטת התריס הכרונית (בלוטת התריס האוטואימונית של השימוטו) מתפתחת כתוצאה מגידול חד בנוגדנים, כמו גם צורה מיוחדת של לימפוציטים ההורסים את תאי בלוטת התריס. זה מוביל לירידה חדה בכמות ההורמונים שמייצרת בלוטת התריס. למחלה צורה גנטית מובחנת.
- בלוטת התריס לאחר לידה שכיחה יותר מאחרים. המחלה מתרחשת עקב עומס יתר בגוף במהלך ההיריון ובמקרים של נטייה קיימת.
- דלקת בלוטת התריס ללא כאבים היא אנלוגית לאחר לידה, אולם עד היום לא זוהה הגורם להופעתה.
- תירואידיטיס הנגרמת על ידי ציטוקין מופיעה אצל חולים עם אבחנה של הפטיטיס C או עם מחלות דם, אם הטיפול בוצע באמצעות אינטרפרון.
דלקת בלוטת התריס - גורם
למרות הנטייה הגנטית, ישנם גורמים נוספים המעוררים דלקת של בלוטת התריס:
- דלקות בדרכי הנשימה החריפות;
- השפעה שלילית על הסביבה, צריכה מוגזמת של כלור, יוד ופלואור במזון ובמים;
- מוקדי מחלות כרוניות (בשיניים גרוניות, שקדים פלטיניים, בסינוסים);
- מצבים מלחיצים;
- חשיפה לקרינה או חשיפה ממושכת לשמש;
- צריכה בלתי מבוקרת של תרופות המכילות יוד הורמונליות;
דלקת בלוטת התריס - תסמינים
ברוב המקרים המחלה מתרחשת באופן בלתי מורגש למדי, ללא תסמינים אופייניים. לעיתים רחוקות מאוד, המטופל מתלונן על עייפות קלה, כאבי מפרקים, חולשה ואי נוחות במקום בלוטת התריס - גוש בגרון ותחושת לחץ.
בלוטת התריס לאחר הלידה מתבטאת בעייפות, חולשה קשה וירידה במשקל. לפעמים תקלה בבלוטת התריס גורמת טכיקרדיה, תחושת חום, הזעה מוגזמת, נדודי שינה וחוסר יציבות במצב הרוח.
תירואידיטיס הנגרמת על ידי ציטוקין למעשה אינה משפיעה על רווחת המטופל. ניתן לזהות זאת אך ורק בעזרת ניתוחים.
בלוטת התריס חסרת כאבים מאופיינת בתפקוד קל של בלוטת התריס.
דלקת בלוטת התריס - אבחון
עד לתקלות בבלוטת התריס, שניתן לאתר באמצעות ניתוח, כמעט ואי אפשר לאבחן את המחלה. רק בדיקות מעבדה יכולות להצביע על היעדר (או נוכחות) של בלוטת התריס. מחקרי מעבדה כוללים:
- בדיקת דם כללית;
- אימונוגרמה;
- קביעת רמת ההורמון המגרה בלוטת התריס בסרום הדם;
- ביופסיית מחט עדינה;
- אולטרסאונד של בלוטת התריס;
אם אפילו אחד מסימני המחלה נעדר בתוצאות המחקר, אז לא ניתן לאבחן בלוטת התריס האוטואימונית. חשד לשינוי בבלוטה בסריקת אולטרסאונד אינו מהווה עדות לביטוי המחלה, אם בדיקות אחרות אינן נותנות בסיס למסקנה שכזו.
דלקת בלוטת התריס - טיפול ומניעה
כיום אין טיפולים יעילים לדלקת בלוטת התריס. במקרה של השלב התירוטוקסי של המחלה, כלומר הופעת הורמוני בלוטת התריס בדם, לא מומלץ לרשום תרופות המדכאות את פעילות בלוטת התריס (פרופיציל, טיאמזול, קרבימזול).
אם חולה עם בלוטת התריס סובל מהפרעות במערכת הלב וכלי הדם, אז משתמשים בחוסמי בטא לטיפול. כאשר מתרחשת בלוטת התריס תת-מוחית (דלקת בבלוטת התריס), משתמשים בתרופות אנטי-דלקתיות שאינן סטרואידיות (מתינדול, וולטרן, אינדומטאצין). במקרה של עלייה פתאומית בגודל הבלוטה, מומלץ להתערב כירורגית.
בעת גילוי בלוטת התריס, המתרחש ללא הפרות ברורות בבלוטת התריס, המטופל צריך להיות תחת פיקוח רפואי תמידי על מנת לאבחן מייד ולהתחיל בטיפול בגילויי בלוטת התריס (ירידה בהורמונים המיוצרים על ידי בלוטת התריס).
