שימוש באלכוהול בגיל ההתבגרות מזיק במובנים רבים. השלכות מסוכנות של שתיית אלכוהול על ידי קטינים כוללות פציעות קטלניות, התאבדויות, הטרדות, ביצועי בית ספר לקויים, גירוש מבית הספר, ואולי גם נזק תמידי למוח המתפתח. כולל זה כרוך בסיכון מוגבר להתפתחות הפרעות אלכוהוליות בהמשך החיים.
המדע מכיר זה מכבר פולימורפיזם של נוקליאוטיד יחיד (SNP) בגן OPRM1, מה שמצביע על נטייה לאלכוהוליזם. עם זאת, לאחרונה הוכח כי נטייה גנטית זו לאלכוהוליזם מוגבלת על ידי גורמים סביבתיים.
מחקר חדש שנערך על ידי מדענים אמריקאים בדק את האינטראקציה בין פולימורפיזם של נוקליאוטידים בודדים (SNP) בגן OPRM1 לבין הסיכון להתפתחות הפרעות אלכוהוליות בקרב מתבגרים, תוך שימת לב במיוחד כיצד ההורות המתאימה יכולה להשפיע על סיכון זה.
בעזרת עלונים ודוכני מידע הממוקמים במקומות מנוחה ובבתי ספר, גייסו החוקרים קבוצה של 104 בני נוער ממוצא אירופי, בנים ובנות כאחד, בגילאי 12-19. כל המשתתפים התבקשו להגיש דגימות DNA לניתוח גנטי. בנוסף, על מנת לבחון אבחנה אפשרית של הפרעות אלכוהול ולזהות מדדים לבקרת הורים, הם התבקשו לענות על מספר שאלות.
המסקנה העיקרית שמדענים הסיקו היא כי בעוד שגנטיקה ממלאת תפקיד בהתפתחות האלכוהוליזם בקרב מתבגרים, גורמים סביבתיים יכולים להפחית משמעותית את נטייה זו.
בהקשר זה, מדענים קוראים להורים לשים לב מקרוב למקום הימצאם של ילדיהם, להגביל את התקשורת שלהם עם בני גילם המתנהגים בצורה לא תקינה, וכן לדון עימם באופן גלוי ומתמיד בסיכונים הספציפיים לתלות באלכוהול, אשר יסייעו למיגור של בעיה אפשרית.
