מאז ימי קדם, אנשים העדיפו לעסוק בחקלאות וחקלאות, עם נהר או אגם בקרבת מקום. בריכה היא למעשה מערכת אקולוגית קטנה וסגורה, כך שהרצון לבנות חפץ כזה באתר שלך לא יכול להיחשב כגחמה.
הבריכה תועיל למשך שנים רבות: היא תקים מיקרו אקלים בשטח הקרוב, תמשוך עופות שיכולים להרוג מזיקים ולהפוך את שינויי הטמפרטורה לקלים יותר. העיקרון שלפיו בנויים כל הבריכות המלאכותיות הוא די פשוט ודומה במקצת ליצירת פסל: אתה צריך להיפטר מכל העודפים שיש באתר.
מיקום הבריכה
המקום שמתחת לבריכה, ככלל, נבחר תוך התחשבות בגודל האתר, בצורתו ובנוף המרחב הפנוי שלו. הכלל העיקרי: עבור בריכה, מקום מוצל עם אדמה מוצקה למדי הוא המתאים ביותר. כמו כן, חשוב מאוד שלא יהיו ליד העצים הגבוהים: העובדה היא כי שורשיהם עלולים לפגוע בקירות המאגר, והעלים הנושרים יוסיפו טיפול לניקוי הבריכה. שיחים, פרחים ועשבים רב שנתיים הם אידיאליים לסביבתו.
אם האתר נמצא בשפלה ומפלס מי התהום עולה על הרגיל, נדרשת מערכת ניקוז. זה יסטה עודף נוזלים מחוץ לשטח ויסדיר את לחות האדמה.
באופן קונבנציונאלי, מומחים מחלקים מאגרים מלאכותיים לקטנים, בינוניים וגדולים. גודלם נע בין 5 לכמה מאות מטרים רבועים. מטר, והעומק הוא בין 0.3 ל -2 מטר. פרופורציות אידיאליות ביחס לגודל האתר עצמו - 10-15%.
זנים של בריכות
הפופולריות שצברו היום בריכות תוצרת בית נובעת מהמראה של חומרים זמינים ובו זמנית חומרי היי-טק. בבניית מערכות אקולוגיות מימיות מלאכותיות, נעשה שימוש בשלוש שיטות מוכחות הכוללות:
• צורות קשיחות מוגמרות (פלסטיק, פוליאתילן, פיברגלס, פוליפרופילן);
• בטון קערת המאגר העתידי;
• סרט איטום.
הפופולריים ביותר הם צורות מוגמרות, שגודל, מחיר וחיי שירות בהם תלויים ישירות בחומר. העמידים ביותר הם קערות העשויות מפוליפרופילן או פיברגלס: הן יכולות להימשך זמן רב מאוד, מכיוון שתיקונים אפשריים.
יצירת מאגר
לאחר בחירת מקום וחומר לקירות הבריכה, תוכלו להמשיך לסידור המיידי של החפץ.
הדרישה רק מעט סבלנות וריכוז, התקנת תבנית פלסטיק מוגמרת אינה קשה מאוד ליישום. ראשית כל, מניחים קערה על המקום שנבחר למאגר, הופכים והופכים סביב ההיקף. לאחר מכן, יתדות ממוקמות במרחק קטן מהמתאר המעגל: זה יהיה גבול המאגר העתידי. אז אתה צריך לחפור את הבור עצמו, ותחתיתו וקירותיו מנקים מפסולת, שורשים ואבנים ונגועים כראוי. בנוסף, עומק הבור צריך לקחת בחשבון 20 ס"מ לשכבת החול ולחזור לחלוטין על כיפופי קרקעית הקערה. לאחר הליך זה, הקערה שקועה בבור שנחפר ובמידה ובדקה את המיקום האופקי הקפדני של התבנית, כשהחול נשפך מתחת לקרקעיתו, ממלאים את הבריכה במים. בשלב הבא מגיע השלב האחרון בעיצוב הדקורטיבי של המאגר.
אם בעת יצירת בריכה בשטח של 20 עד 25 מ"ר. מ 'בעזרת סרט איטום, הוא דומה במקצת לבריכה הניתנת למסגרת. ההבדל העיקרי הוא נוכחות קירות הבור במקום המסגרת.
שיטת ה"סרט "משתמשת במספר שכבות של חומר אלסטי מוויניל, פוליאסטר או גומי מגומי, בעל עמידות גבוהה בפני כפור ולכן הוא עמיד יותר. לבור בשיטה זו יש פירוט משלו: הוא חייב להיות מדפים (רוחב ועומק עד 40 סנטימטרים) לעיצוב דקורטיבי אחר כך, והקירות צריכים להיות עשויים שטוחים מספיק כך שחול (גם כאן יש צורך בשכבת חול) לא ישפך לתחתית. שכבה של גיאוטקסטיל מונחת על כרית חול ואז הסרט הראשי מונח. כך שהאוויר לא יוצר בליטה בתחתית המאגר, תוכלו להרים מעט את הסרט ולתת לו לצאת. את קצוות הסרט נלחצים בחוזקה על ידי האבנים כך שהתחתית מתיישרת ובאמצעות מזיגה הדרגתית של מים, שוכנת בדיוק בצורת בור יסוד.
בריכות המשתמשות בקערת בטון דורשות הכנת פרויקט שלם, וככלל, נוצרות במקביל לבית ולבנייני חוץ אחרים. למאגרים כאלה יש ממדים מרשימים (כמה מאות מטרים רבועים) ומשמשים למטרות שונות: רחצה, גידול דגים ואפילו טיולי סירות. בניית חפץ כזה מצריכה עבודות נוף בהיקף גדול, ויכולות להימשך עד שנתיים להקמת מערכת אקולוגית טבעית.
העיצוב עצמו מהווה בסיס (מסגרת) המשתמש בחיזוק תחתון וקערת בטון עם קסטות חלול מפנים בפנים לעוצמה ובידוד נוספים. תוכנית מזיגת הבטון היא כדלקמן: ראשית, כל השכבה הראשונה נשפכת על סרט המגן, ואז נלחץ לתוכו את החיזוק ואז יוצקים את השכבה השנייה. במידת הצורך, ניתן לפרוס בטון בזכוכית אם מתוכננת גידול דגים בבריכה.
לפיכך, המאגר הוא פיתרון מצוין לא רק לקישוט, אלא גם ליצירת מערכת אקולוגית הרמונית המסדירה את המיקרו אקלים של האתר כולו. עם זאת, יש לזכור כי הבריכה דורשת טיפול מתמיד ואף תיקונים מעת לעת.
